מודעות

אוכל ורטבים

    אני עומד בסופר כבר ארבעים דקות מול המדף הצפוף ובוהה במוצרים. לפעמים אני שוכח בכלל למה אני כאן ואז אני נזכר – היא אמרה לי לחכות לה מול המדף של הרטבים. זה היה לפני כמעט שעה, היא אמרה לי שהסוללה של הטלפון הנייד שלה עומדת להסתיים אז שפשוט נקבע מול המדף של הרטבים בסופר. ועכשיו אני כאן, כבר ארבעים דקות והיא עוד לא כאן ואנשים שחולפים על פניי עם עגלות מסתכלים עליי במבטים מוזרים ואני חייב להסכים אתם, זה באמת מוזר לעמוד מול מדף כל כך הרבה זמן ולא לרכוש כלום.

    הלמנס

    מיונז של הלמנס, קטשופ של חברה ישראלית לא מוכרת, רסק עגבניות בכל מיני סוגים וטעמים, סוגים שונים של חרדל, שימורי חמוצים וכבושים אחרים, זה מה שעומד מולי. והיא לא. אין לי מושג איפה היא. הכל יכול לקרות עם הבחורה הזאת, היא הבחורה הכי פרועה ונטולת עכבות שפגשתי בימי חיי ואני אוהב אותה כמו שלא אהבתי מעודי. אבל איפה היא עכשיו? אני מגיש כמו מאובן, כמו אשת לוט שהביטה לאחור, כמו גוש ענק של צמא שרק מחכה לאהובה שלו כדי לקנות אתה כמה מצרכים, לחזור הביתה, להכין ארוחת ערב ולהירדם מכורבלים מול מסך הטלוויזיה המרצד. מה כבר ביקשתי?

    פולניות והיסטריה

    נכון, אני פולני וכתוצאה מכך אני גם היסטרי. אם היא לא זמינה כשאני יודע שהיא אמורה להיות זמינה זה משתק אותי, זה מכניס אותי להיפר ונטילציה. אבל זו לא אשמתי, כי כשאני הייתי נער חיפאי ולא הייתי חוזר הביתה עד שעה מסוימת, אבא שלי היה נכנס לרכב ומתחיל לנסות לאתר אותי ברחובות העיר. הוא אפילו לא היה כועס, הוא פשוט לא יכול היה לחיות מבלי לדעת מה מצבי כל שנייה ושנייה. ואני שנאתי את זה, ועכשיו אני בדיוק כמוהו, אולי אפילו יותר נורא ממנו. ומולי יש מיונז של הלמנס וקופסאות אחרות עם כל מיני מוצרים, אבל היא איננה. ואני מנסה לדחוק את ההיסטריה לשולי התודעה האחוריים אבל זה לא פשוט.

    שעה וחצי

    בשעה וחצי שבה אתה עומד מול אותו מדף אתה מתחיל כבר לשנן את הסדר של המוצרים. אני הרגשתי שכל שנייה אני מאבד את זה ושוכר בלש פרטי כדי לאתר אותה. למרות זאת, ידעתי שאני טועה, שבטח היא פשוט אבדה תחושת זמן, אולי היא בכלל פגשה חברה ונסחפה לשיחה,ואולי היא באחת ממסעדות מומלצות בכפר סבא. ואולי קרה לה משהו? אולי היא נחטפה או נפלה ונחבלה? אולי היא במיון עכשיו והיא לא זוכרת את מספר הטלפון הנייד שלי? הרגשתי שאני הולך להשתגע. ואז היא הגיעה, יפה מתמיד, עם השיער המתבדר שלה, עם החיוך השובבי. היא שאלה אותי למה אני בוהה במדף שמולי, אמרתי לה שרק הייתי צריך מיונז של הלמנס ותבניות אפייה מקרטון של חברת הנמל ולא החלטתי איזה. לקחתי אריזה אקראית, נתתי לה נשיקה על הלחי, אמרתי לה שאני אוהב אותה והתחלנו את הקניות. כמו שבוקובסקי אמר לפני המון שנים – "תמצא מה שאתה אוהב, ותן לו להרוג אותך". אני הייתי מוסיף למשפט הזה – "מדאגה".

נסו גם: